התחזית: צפויה סערה
טעימות ראשוניות ממסע באיטליה, בעקבות קניית בדים לקולקציית סתיו חורף 2011/2012
עיצוב מרגש, ריחות משכרים, סטייל שקשה לנצח - את רוב השבוע האחרון העברתי באיטליה, בחיפוש אחר בדים ואקססוריז לקולקציית החורף הבאה מבית מאיה נגרי. לדרך יצאתי עם מיכל, שהינה השותפה הבלתי מנוצחת שלי למסעות.
לוח הזמנים של כל מעצב אופנה די דחוס, כידוע. לא עוברות עשר דקות מהרגע שבו קולקציה מגיעה סוף סוף לחנויות, לרגע שבו ניתן לחלוק את היצירה עם הקהל הרחב, וחייבים כבר לעבור לבאה בתור. זהו מסלול מרגש, חוויתי ועמוס באדרנלין.
הפעם, הדרך שלי עוד היתה אינטנסיבית מהרגיל. כשעבדתי על קולקציית הקיץ הנוכחית, הלכתי אחרי הלב, העזתי בבחירות שאפשרתי לעצמי וניסיתי להגיע איתן הכי רחוק שאפשר. מלבד הקולקציה, עבדנו במקביל גם על פתיחת החנות החדשה במגדל רוטשילד 1. ועכשיו הצטרף מוקד נוסף לתשומת הלב – העבודה על קולקציית סתיו חורף 2011/2012.
בשעת בוקר די מוקדמת נחתי במילאנו, בתקווה ובידיעה שמכאן אמצא את תחילת הדרך. בין תערוכות לחנויות בדים ומסעדות יוצאות דופן, נתקלתי באזור שמסעיר את כל החושים. תכירו – עצירת חובה בביקור הבא שלכם: Via Tortona. כצפוי, גם תחילת עלייתו של הרחוב הזה נעוצה רובה ככולה במקורות עולם האופנה המקומי.
ב-1938, פלביו לוצ'יני, המנהל האמנותי של ווג האיטלקי והצלם פבריציו פרי, פתחו חללי סטודיו באזור; שהיה אז תעשייתי, שלא לומר – מנומנם עד עפר. לא מעט אפים מתנשאים הונפו מולם בהשתאות. האפים המתנשאים, כמובן, טעו. ב-2001, ג'ורג'יו ארמאני כבר שכר את הארכיטקט הנודע טדאו אנדו בכדי לבנות באזור את המטה המקומי שלו.
כיום, ויה טורטונה (ו-Zona Tortona, בו הוא נמצא) נחשב למוקד נמרץ וקדחתני של אמנות, עיצוב ואופנה; המשלב בין ישן וחדש, בין החומרים הקיימים באזור והחללים התעשייתיים הנטושים שבו לבין העתיד היצירתי של העיר. בשנה שעברה, עיריית מילאנו אף הזמינה את האדריכל הבריטי דיוויד צ'יפרפילד בכדי להפוך את Ansaldo, מפעל פלדה ישן למרכז ללימודי ואמנות ומוזיאון לצילום. הפרויקט, אגב, צפוי להימשך מספר שנים.
גם Nhow, מלון הבוטיק בו לנו החל את חייו כמפעל תעשייתי – לייצור בדים. מאז ששינה את פניו, קשה לזהות בו את הקשיחות של ימי הייצור. הוקדשה בו מחשבה לכל פרט ופרט – מהכניסה ללובי, עבור בעבודות האמנות הניצבות על הקירות ובחלל תצוגה אלטרנטיבי וכלה בארון הבגדים בחדר.
בלילה נדדנו לאזור נאווילי, שמתעורר לחיים כשהשמש שוקעת. למעשה, מדובר בתעלה מלאכותית שנשנתה במאה ה-12. כיום, היא נחשבת לנקודה בוהמיינית, ועל גדותיה תמצאו אינספור ברים ומועדוני מוזיקה. בבר ברליניו, למשל מתאספים אמנים ומוזיקאים לג'ם סשנים באמצע הלילה ואפשר לפגוש שם את מיטב הצעירים המעוצבים ויוצאי הדופן של העיר.
אורח החיים האיטלקי, המשלב בהצלחה עבודה אינטנסיבית לצד מנוחה ופינוקים, תמיד קסם לי. הפעם, נתקלתי בו מקרוב. אתמול יצאנו לאלבה, אזור כפרי במרחק שעה נסיעה ממילאנו. הוזמנו לשם על ידי סוחר הבדים קרלו מארוני, שארח אותנו בטירה וביקב המשפחתי של קבוצת מירוליו. 
אחרי כמה שעות אינטנסיביות של עבודה, מארוני הפיל לנו את העיפרון מהידיים ולקח אותנו למרפסת שמשקיפה על כל ההר. שם המתינה לנו ארוחת צהריים שכולה גורמה וסיור ביקב. לא פלא, אם כך, שתפסנו תנומה במרצדס השחורה שלקחה אותנו חזרה למילאנו.
בקרוב, אוכל כבר לחלוק איתכם הצצות ראשוניות לעולמות הוויזואליים שעומדים להשתרג אל תוך הדגמים, הבדים והגזרות שילוו אותנו אל תוך החורף הקרוב. החוויה, אחרי הכול, רק מתחילה.