לוותר על המרדף
הגוף שלנו משתנה, מתעצב, מתבגר ומהווה עבורנו מקור עצום של כוח – אם רק נשכיל לתת לו את המקום שמגיע לו ונפסיק להיאבק בזמן
היום, כשאני כבר אימא, אני מבינה את השינוי המשמעותי שעובר הגוף הנשי ואת האופן שבו תהליך זה קשור בהכרח לתפישה העצמית ולרצונות שלנו מעצמנו. מהזווית האישית שלי, אני גם רואה כיצד השינויים הללו משפיעים על האופן שבו אני יוצרת ומעצבת.
מסביבי, אני רואה את המרדף של נשים בגילי ונשים יותר מבוגרות אחר הניסיון לשמר את הגוף כמות שהיה. זהו נושא שמדברים עליו ללא הרף ואני חייבת להודות שמדובר בקרב אבוד מראש.
זוהי בדיוק הנקודה שבה אני מתחילה לחשוב מה אני אומרת לנשים שמקיפות אותי כמעצבת וכיצד ניתן להתייחס לנשיות מתוך קבלה ורצון ולא מתוך מאבק.
המחשבות על כך נמצאות גם בקולקציות שלי, ובאות לידי ביטוי גם במשחקים עם הבד; באופן שבו הוא נוגע בגוף, כמו גם בגזרות. לנקודה הזו מתקשר גם הרצון שלי להעניק לכל אישה טוטאל לוק - מהנעליים ועד לכובע על הראש והתיק על הכתף - שיעניק מקום וכבוד לנשיות שלה.
דווקא המסע האחרון לאיטליה חידד לי עוד יותר את העיסוק בנושא הזה. כמובן, גם החוויות האישיות שלי כאישה קשורות לכך. לאחר השקת החנות החדשה במגדל רוטשילד 1, עברתי משיער ארוך לקארה קצרצר וקופצני.
באיטליה, שאל אותי אחד הקולגות שלי, שלא ראה אותי מאז הלידה, מדוע נשים שיולדות מתעקשות לעבור לקארה. התחלתי לשאול את עצמי מה עומד מאחורי השינוי הזה. הבנתי שיש כאן אמירה - ויתור על המרדף אחר הנשיות כפי שמספרים לנו שאנחנו צריכות לשאוף אליה. התספורת, מבחינתי, מעידה על כך שאני בוחרת לצאת מהמרדף. אני קשובה לרצונות שלי, לסגנון שמעניין אותי ובהחלט - גם להרפתקנות.
לפני שבע שנים, כשיצאתי לדרך כמעצבת אופנה, לקחתי את נושא הגוף כמובן מאליו. לא זיהיתי בתחילה את הקשר בין הדגמים שאני מעצבת ומה שאני חווה בתוכם כאישה. התחלתי ממקום מאוד אוונגרדי, שפחות מתייחס לגוף ומבכר להתייחס לסגנון.
כיום אני מציבה לעצמי יותר שאלות לגבי המסרים האלה. כשאני שבה לאוונגרד, אני מגלה שהוא נשאר יותר בתחום הסטייל האישי שלי וכרוך בגילוי האישי של הזהות שלי כאישה שמבינה, למשל, שהיא יותר גבעולית מאשר מרלין מונרו.
במהלך ההיריון ולאחריו, הרגשתי מאוד נשית ועכשיו אני מזהה אצלי חזרה לאיכות נערית. השינויים הללו גורמים לי להבין את הבגד כעור שני באופן שונה לגמרי מבעבר. האם הבגד, הכסות, הוא רמאות או המשך של הסגנון האישי? איך יוצרים חיבור אמיתי בין הגוף הנשי שלובש את הבגד והגוף עצמו?
עד כמה שזה עשוי להישמע קלישאתי, יופייה של כל אישה באמת נובע ממי שהיא – ממה שהיא יכולה לשדר וממה שהיא משדרת. היום, אחרי שכבר עברתי כברת דרך, אני תופשת את מערכות היחסים שלי עם העולם באופן אחר לגמרי. השינויים שעובר הגוף מעניקים גם המון כוח ומגלים זאת כשמתחילים ללכת עם הסגנון עד הסוף. אם תדעי מי את ומי הסגנון שלך לא יהיה גבול לאופן שבו את יכולה למצוא את מקומך בעולם.